בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

החלטה

בקשת הנתבעים לפסיקת הוצאות .

1.בתיק זה הוגשה תביעת התובע בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים ע"ס 17,785 ₪.

2.נשוא התביעה שתי תאונות דרכים בגינן שילם התובע לנפגעים גמלאות בסכום כמפורט בתביעה. בכתב התביעה טען התובע, כי מכוח הסכם אשר נחתם בינו לבין הנתבעים, חייבים הנתבעים לפצותו, באותם מקרים בהם אחראיים הם, לפצות נפגעים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1965, וכך ביחס לתאונות נשוא התביעה .

התאונות נשוא התביעה אירעו תוך שימוש ברכבים אשר לא היו רשומים ע"ש המעביד.

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן וטענו בין היתר, כי מדובר בתאונות אשר אירעו ברכב בבעלות המעביד ואין לתובע זכות שיפוי כלפיהן.

4.הצדדים הגיעו להסדר דיוני במסגרתו ניתנה לנתבעים רשות להגן. הצדדים הסכימו להמתין להכרעת בית המשפט העליון בסוגיית "רכב מעביד" בתיקים המונחים בפניו.

5.ואכן, לאחר פרסום פסקי הדין של בית המשפט העליון (אשר ניתנו במועדים שונים) ביחס לסוגיה המשפטית הרלוונטית לכל אחת מהתאונות נשוא התביעה, הגישו הצדדים הודעה בה הסכימו כי יינתן פס"ד הדוחה את התביעה, וכי שאלת ההוצאות תוכרע על ידי בית המשפט לאחר קבלת טיעוני הצדדים.

6.הצדדים הגישו סיכום טענותיהם לעניין פסיקת הוצאות, בכתב.

7.לטענת הנתבעים, עובר להגשת התביעה היו בפני התובע הנתונים העובדתיים הדרושים למסקנה כי אין מקום להגשת התביעה מלכתחילה. לטענתם, לא הייתה בין הצדדים מחלוקת עובדתית אלא משפטית בלבד, ומשעמד התובע על טענתו המשפטית אשר נדחתה לימים בבית המשפט העליון, זכאים הנתבעים שיפסקו הוצאות לטובתם.

8.התובע טוען מנגד כי, הנטל על הנתבעים לסתור את הבעלות הרשומה. לטענת התובע נאלץ להגיש התביעה על מנת שלא תתיישן ולאחר שהנתבעים לא פעלו לעמוד בנטל המוטל עליהם לסתור את הבעלות הרשומה, בשלבים מוקדמים יותר.

לטענת התובע מפסק הדין המנחה של בית המשפט המחוזי בתא"ק 2210-06 מיום 30/5/10 עולה כי אין להשית על התובע הוצאות בנסיבות כאלה.

9.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות באתי לכלל מסקנה כי אין להשית על התובע הוצאות.

טרם שגיבשתי דעתי העברתי לתשובת הנתבעים טענות התובע לפיהן טרם הגשת הבקשה לרשות להגן לא הומצאו פרטים המעידים כי הבעלות הקניינית ברכב, חרף הרישום, שייכת למעביד.

10.בהחלטתי נדרשו הנתבעים להבהיר, מתי העבירו לתובע את המסמכים התומכים בטענתם לעניין הבעלות ברכבים.

11.לא מצאתי בתגובת הנתבעים הבהרה כנדרש, אלא טענה לפיה העובדה כי מדובר ברכב המעביד צוינה בתביעות אשר הוגשו לתובע על ידי הנפגעים כמו גם בפוליסת הביטוח נספח א' לבר"ל.

הנתבעים לא סתרו טענת התובע בסעיפים 10 ו-17 לתגובתו לפיה, במועד בו הוגשה התביעה לא הונחה התשתית ממנה יכול היה להסיק, כי המחלוקת בין הצדדים אינה עובדתית אלא משפטית. נספח א' לבר"ל צורף בשלב הגשת הבר"ל ואילו בהודעות שניתנו, נספחים ב' וג', לא מצאתי כי נטענה הטענה לפיה מדובר ברכב השייך למעביד.

12.ואכן, לאחר שהוגשה בקשת הרשות להגן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה תינתן לנתבעים הרשות להגן.

נכון הוא, כי באותה נקודת זמן, ניתן היה להסכים גם על מחיקת התביעה בדומה להסדר הדיוני נשוא תא"ק 2210/06 הנזכר. אלא שההמתנה לפסקי הדין של בית המשפט העליון, לא גרמה להוצאות של ממש.

13.בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לפסיקת הוצאות.